מזמור תהלים א

 

מתוך ספר המענים של מזמורי תהלים שיראה אור בקרוב


מזמור תהלים א 

 

1 אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ  וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

3   וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. 

4   לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.   

5    עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. 

6   כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים  וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. 

 

מזמור זה הפותח את ספרי תהלים, עוסק באושר שבדרך הצדיקים ובחוסר התוחלת בדרכם של הרשעים. את המזמור ניתן לחלק לשניים, הפסוקים 3-1 עוסקים בדרכו של הצדיק ואילו   שלושת הפסוקים הבאים 6-4 עוסקים בניגוד שבין הרשעים והצדיקים  . מבין שלושת הפסוקים הראשונים שני פסוקים ארוכים ופסוק אחד (פסוק 2) קצר באופן יחסי. כל שלושת הפסוקים בחלקו השני של המזמור, הם   קצרים באופן יחסי  . למרות החלוקה, קיים גם קשר איתן בין הפסוקים 3 ו 4 שבמרכז המזמור. בפסוקים אלה ברכה וקללה המושתתים על דימויים מעולם הצומח. הקבלה והתאמה ניתן לראות גם בין שני חלקי המזמור. כך למשל, פסוק 2 העוסק בעניין המוחלט של הצדיק בתורת ה' מקיים קשר של ניגודיות עם פסוק 5 המצביע על העדרם של הרשעים מעולם המשפט ומעדת הצדיקים. קשר דומה ניתן לראות גם בין הפסוקים 1 ו-6 , העוסקים בדרכם השונה של הצדיק והרשע. מתוך הקשרים הללו שבין הפסוקים, ניתן לשער שאפשר לערוך את המזמור בעריכה מורכבת. ארגון הקשרים מצביע על מבנה של   מענה תָו  . במענה זה שרה המקהלה האחת את היצירה מפסוק ראשון ועד אחרון ואילו המקהלה השנייה שרה כנגדה מפסוק אחרון לפסוק ראשון  לפנינו אם-כן יחידות המענה הנוצרות בעריכה מורכבת. ובהמשך המזמור המורכב במלואו. הפסוקים מחולקים לשתי צלעות  : 

 

 

1

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. 

6


יחידת המענה הפותחת מדברת על הצדיק. אך רק פסוק 6 מזכיר במפורש את הצדיקים כשהוא מדבר בהם כעל דרך חיים. לעומת זאת הרשעים מוזכרים ביחידה ארבע פעמים ובמגוון כינויים: רְשָׁעִים, חַטָּאִים, לֵצִים. כך מתאר המענה את דרך הצדיק כבחירה להימנע מדרך הרשעים. השימוש המשולש במילה לא: לֹא הָלַךְ, לֹא עָמָד, לֹא יָשָׁב, יוצר מדרג העובר מניידות להשתקעות, בבחירה להתרחק מקהילת הרשע. דבר זה מדגיש כי הבחירה איננה חד פעמית והיא שבה וחוזרת בחיי האיש כל הזמן ובצורות שונות. גם נושא הדרך, החוזר ביחידת המענה שלוש פעמים, מדגיש את הבחירה בצדק כאורח חיים של הימנעות מחטאים. במסגרת יחידת המענה, מקבל פסוק 6 הקשר טבעי. הפתיחה במילה כִּי   משמעותה הסבר כי הבחירה בדרך הצדק קשורה בידיעת ה'. כך גם מסבירה צלע הסיום של פסוק 6, שדרך הרשעים קשורה באי ידיעת ה' והיא הליכה בדרך אובדנית. הרצון לדעת את ה' הוא אימון הנמשך לאורך חיי האדם ומאפשר לא לאבד דרך. פתיחה זו, מציגה כביכול את דרך הרשעים ואת דרך הצדיקים כשתי דרכים הפוכות ונפרדות. אך יחידת המענה הבאה מחדדת את עניין הבחירה בדרך החיים  : 

 

2

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט

וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

5

 

ביחידה זו מתחברת דרכו של הצדיק, עליה מדבר פסוק 2, לדרכו של הרשע שבפסוק 5. החיבור מדגיש כי בניגוד לצדיקים, הרשעים אינם חפצים בתורת ה'. מתוך כך, הם מדירים עצמם (לֹא־ יָקֻמוּ) ממשפט צדק ומקהילת הצדיקים. בצלעות הסוגרות את יחידת המענה, מתברר דבר שלא מגיע לביטוי אלא בקריאה המורכבת. דרך הרשעים ודרך החטאים נדמו עד כה כדרכים מקבילות ונפרדות. אך המענה מגלה שדרכים אלה דווקא נפגשות ללא הרף. שכן החטאים רובצים כל-העת (יוֹמָם וָלָיְלָה) לפתחם של עדת צדיקים. דבר זה מחדד את מקומה של התורה המוזכרת פעמים בפסוק 2, הן כתורת ה' והן כתורתו של האיש. כמו כן מובלטת הבחירה בצדק כעניין שאדם הוגה ועושה ללא הרף במהלך יומו. רשות הבחירה מובילה אל לב היצירה שבה ניצבות יחידת המענה (4/3, 3/4) המבטאות את הברכה היפה ביותר והקללה הקשה ביותר. אורכה של ברכת הצדיק בפסוק 3, מכתיבה ביחידות אלו חלוקה לשלוש צלעות  :


3

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל

וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַו

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים

כִּי אִם-כַּמֹּץ

אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.


4

4

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים

כִּי אִם-כַּמֹּץ

אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל

וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַו.

3

 

העריכה המורכבת מציבה זו מול זו את הברכה והקללה באופן שהן מרכיבות משל המושתת על עולם הצומח. בין הפסוקים קיים ניגוד קיצוני, ברכת הצדיק בפסוק 3 ארוכה ומפורטת. מנגד, קללת הרשעים בפסוק 4 קצרה ועניינית. הרשעים משולים לקליפות מֹץ הנהדפות לאבדון. ההתאמה שדורש המענה, קובעת לפסוק 3 מקצב מהיר ולפסוק 4 מקצב איטי וממושך או ביצוע מקוטע  אולם העריכה המורכבת מגלה כי הפסוקים משלימים יחד ברכה מפוארת המוקדשת לצדיק. יחידת המענה נפתחת בצדיק השתול על שפע מים, ששורשיו מושקים כל העת לרוויה. מנגד קובע פסוק 4 בקצרה שלא זה מצבם של הרשעים. קביעה זו נמשכת גם אל הצלע השנייה של פסוק 3. הצלע הזו מתארת את הפרי והעלה ובעצם מרימה את תשומת ליבנו מהשורשים והגזע אל הצמרת. ברכות הפרי המבשיל בעתו והעלה שאינו נובל, קשורות גם הן להשקיה המתמדת ממנה נהנה הצדיק. הברכות מקבלות חיזוק בצלע המענה של פסוק 4. שכן בהקשר לברכות שבפסוק 3 ניתן לפרש את המילה מֹץ במובן מִץ. מיץ זה המובל ממציצת השורשים אל העלים והפרי, הוא הנוזל המכיל את כל הדרוש לצמח. גם הצלעות הסוגרות את המענה נוגעות באותו עניין. בשל ההשקיה המתמדת הצמח לא מתייבש ונפגע על אף ההתאיידות הטבעית שיוצרת הרוח. יתרה מזו, המיץ הזורם בעורקי העלים ובעסיס הפרי מתנדף על-ידי הרוח ומופץ כבשומת מוצלחת. העלה שלא יִבּול בצמידות למילה תִּדְּפֶנּוּ הוא ההפך המוחלט של עלה נִדָּף ומובן שגם היפוכו הגמור של המֹץ הנהדף ברוח. ההוראה כִּי אִם משמשת גם היא בכפל מובנים. גורל הרשעים אינו כשל הצדיקים, כִּי אִם כַּמֹּץ חסר ערך. ובאשר לצדיק, העלה שלו לא יבול ויתייבש כִּי אִם כַּמֹּץ יהיה דשן ורווי מיץ. הניגוד שבין הברכה והקללה מעמיק מתוך הצמידות של יחידת המענה (3/4) והיפוכה (3/4). כאשר הצלע הפותחת את המענה ההפוך- לֹא־ כֵן הָרְשָׁעִים, מתחברת להצלחת הצדיק הבאה לביטוי בצלעות המסיימות את המענה הקודם. הצלעות הסוגרות את המענה ההפוך מדגישות את היפרדות המֹץ כמהלך טבעי ומבורך. באופן דומה, ממשיל הנביא ירמיהו למֹץ ותבן את מה שאיננו באמת דבר ה'. בניגוד למֹץ על-פי ירמיהו דברי האמת הם - בַּר, ראו ירמיהו כג 28. לפיכך על דרך המשל, הפרדות המֹץ מהבר היא המאפשרת הן את אכילת הגרעין המזין והן את הנביטה והצמיחה. המבנה המיוחד של המענה המורכב משרת היטב את הברכה. שכן טבעו של מענה תו, שלב היצירה הוא ציר ממנו והלאה מופיעות יחידת המענה בהיפוך תפקידים. דבר זה מדגיש ביתר עוצמה את הניגוד בגורלם של הצדיקים והרשעים. יחידת המענה הבאה משיבה את היצירה מהמשל הצמחי אל מהות הנמשל  : 

 

5

עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט

וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים  

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

2


הפתיחה ב- עַל־ כֵּן ממקדת אותנו אל ההסבר הוא הנמשל. מכל האמור קודם לא יקומו רשעים במשפט, אלא צדיקים. מדוע ? מפני שהצדק בעולמנו וכך גם ההמשכיות השגשוג והברכה שבמעשי האדם קשורים בהתמסרות לתורת ה'. כך הבחירה להכות שורשים על פלגי מים, ראו תהלים סה 10: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם. בקריאה הרציפה של השיר, נחתם המזמור בהטלת פחד על עצם הבחירה בדרך הרשעים. אך לא כך ביחידת המענה המסיימת את היצירה המורכבת:

 

6

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב

1

 

יחידה זו מקדימה ומדגישה את היחס האינטימי שבין ה' והצדיק והאושר הכרוך בקרבה הזו. הידיעה היא עניין הדדי, כלומר ה' יודע את הצדיק והצדיק יודע את ה'. בעוד שיחידת המענה הפותחת בנויה כעין אזהרה ליוצא לדרך החיים, מדגיש מענה הסיום את הברכה על הבחירה הטובה בידיעת ה'.  

 

סיכום 

 

במזמור זה העומד בראש ספר תהלים, ידיעת ה' היא ההופכת את הצדיק לעץ חיים. הפסוקים הכפולים במשקלם (1 ו-3) מתמקמים בלב היצירה ובמסגרתה ומדגישים את החלקים הללו. אך הבדלי האורך גם מבליטים את יחידות המענה הקצרות (5/2 , 2/5) העוסקות ביחסם של הצדיק והרשע לתורה והמשפט האלוהי. ביצירה המורכבת מופיעה ידיעת ה' בפתיחה ובסיום, והבחירה בה' ובתורתו בארבעת יחידות המענה שבמעטפת. רק בשתי יחידות המענה שבגרעין היצירה נעדר שמו, אך הוא נוכח במים וברוח ובגורלם של הצדיק והרשע. המשל הצמחי וכן המזמור בכללותו מזכירים את מזמור צב'. גם במזמור צב' מופיעה הברכה הצמחית לצדיקים אך שם מודגש נושא השירה כעניין מרכזי בקשר של האדם עם ה'. כאן במזמור א' ניצבת ידיעת ה' וההתמסרות לתורתו כאבן הבוחן שבאמצעותה נלמדים הצדק והרשע יומם ולילה  . 

לפנינו מזמור א  - בעריכה מורכבת במענה תָו

מענה תָו נקרא על שם האות תָו = X בכתב העברי העתיק

 

קול אחד

קול שני

 

1

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. 


6

2

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט

וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים.


5

3

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל

וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַו

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים

כִּי אִם-כַּמֹּץ

אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

4

4

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים

כִּי אִם-כַּמֹּץ

אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל

וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַו.


3

5

עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט

וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.


2

6

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. 

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.


1

קול אחד

קול שני

 

1

אַ֥שְֽׁרֵי־ הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים  

 וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמֹושַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב.  

כִּֽי־ יֹודֵ֣עַ יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים

וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד. 

6

2

כִּ֤י אִ֥ם בְּתֹורַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצֹ֥ו

וּֽבְתֹורָתֹ֥ו יֶהְגֶּ֗ה יֹומָ֥ם וָלָֽיְלָה. 

עַל־ כֵּ֤ן׀ לֹא־ יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט

 וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים. 

5

3

וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־ פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם

אֲשֶׁ֤ר פִּרְיֹ֨ו׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתֹּ֗ו וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־ יִבֹּ֑ול  

וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־ יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ. 

לֹא־ כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים  

כִּ֥י אִם־ כַּ֝מֹּ֗ץ  

אֲֽשֶׁר־ תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ. 

4

4

לֹא־ כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים