על התובלים והנעמות

המהפכה התרבותית שהתרחשה עם גילוי יצירת הנחושת בתנור חוללה את ראשית הציוויליזציה. שלושת בניו ובתו האחת של למך ונשותיו, עדה וצילה, מסמלים את תחומי המהפכה הזו (בראשית ד.22-19) : "וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת-יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה."
תחת המסגרת 'מוסיקה ושירה' עוסק אתר 'תובלים' בתחומם של יובל ונעמה – הנגינה והשירה בפה. מתוך הכתוב בבראשית ניתן להבין כי קיים קשר הדוק בין הנעימה-הלחן או השירה בפה לבין התובלים- אמני המתכות, שניהם אח ואחות בני אם אחת.

  כיום, אנו נוטים לראות במוזיקה מעין מעטפת המעניקה ליצירה המילולית מימד נוסף קצבי, רגשי ואסתטי. אולם, העיון במילה העברית 'שיר' מלמד על תפיסה מורכבת יותר.  המילה 'שיר' או 'שירה' מבטאת באחת הן את הפואטי- המילולי והן את הפואזיה -הווקליות של היצירה. למעשה, אין בשפה העברית ביטוי נפרד לציון המימד המילולי של היצירה הפואטית. העדר ביטוי כזה מרמז אולי שבמקור לא התלוותה הנעימה אל הכתוב, אלא הייתה חלק בלתי נפרד ממנו.

איך קרה ש 'הזיווג הקדוש' שבין הכתוב ודרך ביצועו נשכח מלב? חורבן בית-המקדש הוא, ככל הנראה, הסיבה לכך שהזיווג העתיק בין הכתוב והנעימה נזנח ונשכח. בעקבות החורבן הוטל איסור חמור על ביצוע שירת הקודש שהייתה לב לבם של טקסי הקודש. כך, עם החורבן, נשתתקה שירת המקהלות שנשמעה עד אז ללא הפסק, מדי יום ביומו ובמהלך כל שעות היום והלילה. לשמחתנו נותר הכתוב, כמאה וחמישים יצירות קובצו יחד לספר 'תהילים'. שירי הקודש ששרו הלווים בבית-המקדש, שרדו, אילמים אך חיים.  

משמרות מתחלפות של לויים יודעי שיר בצעו את השירה המיוחדת הזו, ערב ובוקר במהלך כל שעות היממה במהלך כל ימות השנה. כמאה חמישים יצירות ובהן שמחה ויגון, פחד מות ובטחון ללא סייג, הודיה וזעקה ועוד ועוד. היצירות האלה בוצעו, ככל הנראה, באין סוף אופנים וחידושים כך למשל: "שִׁירוּ-לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה." (תהלים לג,3)  או " שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהוָה כָּל-הָאָרֶץ."  (תהלים צו,1 ועוד).

מן הציטוטים, הלקוחים מתוך היצירות עצמן, עולה החשיבות של עצם החידוש בשירה לה'. כך, למרות שמדובר באוסף של מזמורי קודש שבוצעו פעמים אין ספור במהלך השנים, נראה שנשמר בהן יסוד של התחדשות. ברור לנו, שהנוסח המקודש של הטקסט נשמר בקפידה, לכן ניתן להניח שהחידושים נוצרו באופן שבו ביצעו את השירה. הדבר יכול להעיד על ביצוע בעל אופי תנועתי חי ומשתנה ואולי גם מורכב ומשוכלל במיוחד.

נוהגי השירה הועברו ונלמדו דורות על גבי דורות במשך אלפי שנים. במאות שנות קיומם של המקדש הראשון והשני שוכללה השירה המיוחדת הזו לצורת ביטוי גאונית. כך עד בוא החורבן, שגזר עליה אבדון. לעולם לא נדע בוודאות את משמעות הוראות הביצוע המשולבות במזמורים. לא נדע בוודאות כיצד נשמעה אותה שירה. לעד לא נבין את דקויות ההבדלים שבין שירת עלות השחר לזאת ששרו המקהלות עם שקיעת השמש או עמוק בתוך הלילה.

ההיסטוריון, יוסף בן מתתיהו תיעד את ההיסטוריה של החורבן וגלות רומי כמי שמתעד תרבות אדירה שנמחקה ולא תשוב עוד. למרות זאת, התרבות היהודית לא נמחתה מן העולם למרות שאיבדה תלי תילים של ידע ומסורות. מזה למעלה מעשור לקחנו לעצמנו אתגר לשקוד ולפענח את אותה שירה גאונית שהייתה לב ליבה של התרבות והאמונה. את דרכנו הנחה מה שכיננו כאן 'הזיווג הקדוש'. הבנו שהשיר הכתוב מכיל באיזה אופן את ביצועו ונאחזנו בכתובים. דלינו השראה רבה גם מהשירה הגרגוריאנית שאימצה את נהגי שירת המקדש הישראלי ונקראת על-כן 'פסלמודיה". עם השנים הצלחנו לאתר ארבעה אופני ביצוע שונים וגם נתנו להם שמות:   המענה היציב   המענה המתהלך   מענה תו   ומענה קנוני. בעבודתנו זו נאחזנו גם בטעמים, שנכתבו לימים כדי לשמור לדורות הבאים את זכר צלה של הנעימה: הקצב, ההפסקות והדגשים המוזיקליים שבתוך כל פסוק. ערכם של הטעמים לא יסולא בפז להבנת השירה המורכבת הזו.

המאמרים המובאים באתר הם ברובם תרגום חופשי ועיבוד של מאמרים שכתבנו וראו אור בשפה האנגלית בכתבי עת שונים. 'הזיווג הקדוש' שבין הכתוב והאופן שבו שרים אותו יתגלה כאן כמפתח המרכזי להבנת השירה בתנ"ך. מתוכו יעלו ויתפענחו גם מסרים מוצפנים שהטמינו המשוררים ביצירותיהם. רבדים אלה, שנונים, עמוקים ולעיתים חתרניים, לעגנים וביקורתיים נוצקו בסתר לתוך היצירות שקיבלו את חסות הממסד. השירה הרב קולית תתגלה כאן כמפתח שבאמצעותו ניתן להיכנס אל מורכבות הכתוב. מפתח זה, פותח בפנינו דלת אחר דלת להבנת תפיסת עולמם ואמונתם של אבותינו.

בנעימה שמחה ואהבה

נסים ומיכל