שלטון התפתחות העיר

 

 

עיקרון הרְשׁוּתנוּת

מעובד מתוך פרק 5 של הספר מהפכת הנחושת הנפחים מכנען וראשית התרבות ד"ר נסים אמזלג

 

ההתיישבות החדשה שבאה בעקבות מהפכת המים של התקופה ההכלקוליתית ערערה את סדר העולם הישן. בעלי הכוח, כלומר האנשים שקבעו את זכויות הגישה למים ואת זכויות עיבוד הקרקעות שבסמוך למים, איבדו פתאום את מקור סמכותם. אבל המהפכה הזאת לא יצרה מוקדי-כוח חלופיים. לא מוצאים בדרום כנען שום שליטה מרכזית על מכרות הנחושת, על אף העוצמה שהקנתה המטאלורגיה. כללית, אין שם סימן של שלטון מרכזי בכל התקופה הכלקוליתית. המבנה החברתי הטיפוסי הוא של קהילות כפרים ללא מרכזים. קהילות אלה יצרו כל אחת "אזור סחר" עצמאי, כלומר אזור שבו הוחלפו מוצרים שנוצרו בתוך קהילת הכפרים. על-פי ממצאים ארכיאולוגיים יצר כל אזור כזה מרחב ברדיוס של 30-20 קילומטרים, שהתארגן סביב סדנת נפחות. לכן מכונה כל אזור כזה "מחוז נפחות". התארגנות מסוג זה, שבה יחסי החליפין מתבצעים ישירות, ללא התערבות של גורם מרכזי, מוגדרת כאן כרֵשוּתנוּת (heterarchy).

למן התקופה הכלקוליתית נוצרו איפוא ריכוזי אוכלוסיה בכנען. אבל הם מתפתחים, בדרך כלל, בהקשר למסחר מתכות וחפצי-נחושת בקנה-מידה גדול ולמרחקים. "ערים" כגון באר שבע וערד היו למעשה בתחילתן אזורי ריכוז של סדנאות נחושת שבהן נוצרו חפצים שנשלחו למרחקים. ערים אחרות התפתחו כנמלים או כתחנות שיירות בצמתים של צירי תנועת הנפחים או שליחיהם.

ערד היא דוגמה למה שמכונה "עיר בראשית" בכנען. היא היתה למעשה כפר גדול המאורגן סביב באר ומאוכלס בעיקר בנפחים. היא גדלה מאוד בעת התפתחות שושלת הפרעונים הראשונה במצרים, כנראה בעקבות גידול הביקוש לחפצי-נחושת בעמק היאור. אך התפתחות זו לא הפכה את ערד לעיר במובן המקובל של המלה. הבתים בה נשארו דומים מאוד למבנים כפריים טיפוסיים, ולא היה בה תכנון בנייה: המבנים הוקמו באופן חופשי במרחבים פנויים, מגבלות הציגה רק הטופוגרפיה.

בעיני הכנענים ל"עיר" היה תפקיד מוגדר היטב: עבודת נפחות וסחר מתכות במרחקים. למעשה היא היתה דומה יותר למה שמוגדר היום "אזור תעשיה". לכן ב"עיר" מסוג זה אין שום סימן של דירוג סמכויות (דירוגנות). ה"עיר" אינה שולטת על הכפרים סביבה. כללית, הערים בדרום כנען נשארו צנועות-ממדים ונטולות השפעה פוליטית של ממש. בצפון כנען היו הערים גדולות הרבה יותר, אך הדבר לא שינה את העיקרון הכללי באשר לעולם הכפרי סביב הערים.

יתר על כן, הערים אינן דבר יציב בכנען. נוצרה ביניהן רשת-על של קשרים שהתפרשׂו על מרחקים גדולים מאוד. הן נוסדו ונעלמו בקצב השינויים ברשת הייצור וסחר הנחושת במרחקים. לכן ההיעלמות הפתאומית של רוב הערים הכנעניות, בערך בשנת 2400 לפנה"ס, לא מסמלת התמוטטות כללית בכנען אלא שינוי בייצור ובסחר הנחושת בקנה-מידה עולמי. בהיותם עצמאיים המשיכו מחוזות הנפחות לתפקד בדיוק באותה צורה לאחר היעלמות הערים – עד סוף האלף השני לפני הספירה.

תופעת הרשותנות נפוצה בעולם העתיק. בקפריסין, המושבה הראשונה של הכנענים, שהיתה מפורסמת בשל ייצור הנחושת בה, ייסוד ערים הוא תופעה מאוחרת (2500 לפנה"ס). עד אז, על אף הפעילות הגדולה בתחום הנחושת, התארגנה האוכלוסיה ברשת של כפרים ללא שלטון מרכזי. כשהופיעו הערים הראשונות (בעקבות גידול ייצוא הנחושת) הן לא שלטו בכפרים אשר סביבן, ואפילו לא באזורי המכרות, מקור העוצמה הכלכלית של האי. זה היה המצב במשך כל האלף השלישי לפני הספירה באיים האֶגֶאיים, במרכז אירופה, בעֵילָם, בתרבות מֶלוּכה, ואף במזרח הרחוק.

מחוזות נפחות רשותניים התקיימו גם במסופוטמיה לפני ריכוז הסמכויות בערים. באוּרוּך, כמו באֶבְּלָה הכנענית, התפתח העיור על בסיס מערכת של סדנאות נפחים קטנות. גם שם לא היתה העיר בתחילתה מרכז שלטוני אזורי אלא אזור בתוך מחוז נפחות, שבהדרגה נעשה צפוף יותר ויותר. אך גם במצב זה ריכוז האוכלוסיה לא שינה את המבנה הרשותני המקורי, לפחות בהתחלה. מצב דומה מאפיין גם את תחילת התהוות התרבות המצרית, בשני מוקדיה.

היחסים הבין-עירוניים יצרו מערכת מרושתת בקנה-מידה גדול, במיוחד בצפון כנען. על דרכי המעבר בין הים התיכון והנהר פרת התפתחו ערים כגון אוּגָרית, אַלַלַח, מארי וגם אֶבְּלָה. עיר זו, ששׂיגשׂגה במיוחד במשך האלף השלישי לפני הספירה, מוכרת לנו הודות לארכיון שלה. המסמכים שנמצאו בו מגלים כי בסביבות שנת 2400 לפנה"ס היו בעיר וסביבותיה 260000 נפש. עוד מתברר כי נפחות וסחר המתכות היו העיסוקים העיקריים באֶבְּלָה, שרשת הסחר שלה התפרשׂה לסיני, לעֵילָם, לאנאטוליה, ולעולם האֶגֶאי.

באלף השני לפני הספירה היתה אוּגָרית עיר ענקית ומרכז הסחר העולמי של המתכות, עם צי של יותר מ-250 ספינות (בתוכן כאלה המסוגלות לשׂאת 500 טון) ששייטו בכל רחבי הים התיכון. אבל אוּגָרית לא נעשתה בירתה של ממלכה עצומה. על אף עוצמתה היא נשארה מוקד בתוך "מחוז דן" – רשת של יותר ממאתיים ערים שכל אחת היתה מרושתת עם היישובים הכפריים שסביבה. מצפון למחוז אוּגָרית התקיימו עוד מחוזות כנעניים בעלי ארגון מרושת דומה – "ממלכת שַׂמַאל" ו"ממלכת אַדַנָה", שגבלה בהרי טאורוס וקווקז. למרות עוצמתם הרבה, במשך כל האלף השני לפני הספירה לא ביקשו מחוזות אלה להרחיב את גבולותיהם בכוח או להשתלט על אזורים ועל עמים מעבר לים.

הרשותנות, כצורת ארגון פוליטית, המשיכה להתקיים בהצלחה במשך כל האלף הראשון לפני הספירה, כלומר בעידן שבו נוצרו אימפריות פוליטיות בפרס ובים התיכון (יוון, ובעיקר רומא). על אף התפתחותה של תפישׂה פוליטית הפוכה ואף מאיימת המשיכו הכנענים לדגול ברשותנות. הדוגמה הבולטת לכך היא צוֹר, העיר שהיו לה נמלים ומושבות עד החוף האטלנטי: היא לא שאפה להשתלט עליהן. גם קרתאגו (שמה המלא הוא "הקריה החדשה"), שנוסדה כמושבה של העיר צוֹר, לא ביקשה לשלוט במושבותיה. להיפך, ככל שהתפתחו המושבות כן התחזקה עצמאותן והתחזקו קשריהן המסחריים עם שאר "ערי הרשת". באותה עת נחשבו המושבות הרומיות כחוד החנית של הכיבוש הרומאי והיו חייבות לציית לכל ההחלטות שהוחלטו ברומא.

לאור המקרים האלה אין הרשותנות יכולה להיחשב כתוצאה של העדר ארגון. הדבקות של הכנענים בצורת הארגון הרשותנית אינה מקרית. היא משקפת נאמנות להשקפת-העולם שהתפתחה בקרב נפחי-הסתרים.