שירת ירושלים הנעלמת ג

 

 

שירת ירושלים הנעלמת

 

עצמאות פולחן השירה

 

מסקנתנו היא כי השירה איננה רק ליווי מוזיקלי למלאכת הזבח – יש בה ממד עצמאי של עבודת האֵ-ל – בבית המקדש היא שולבה עם מלאכת הקרבנות, אך השילוב הזה לא ביטל את עצמאות השירה, את משמעותה ואת כוחה. על פי הדברים הללו נראה כי בבית המקדש התקיימו במקביל שני סוגים של פולחן האֵ-ל. האחד, הפולחן הרשמי, המרוכז סביב מלאכת הקרבנות, כאשר השירה הפולחנית מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. השני הינו פולחן שירה עצמאי, המוביל להתקשרות עם האֵ-ל, להבאת שכינתו לארץ, ולהעמקת ידע דרכיו.

עדות נוספת לקיום הממד השירי העצמאי ניתן לראות בשאיפותיהם של המשוררים להפיץ את השירה הפולחנית לא-לֹהֵי ישראל ברחבי העולם כולו. הדבר משתקף ברצונו של המשורר לזמר את שם האֵ-ל בקרב העמים – "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִים ה', וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה"  (תהִלים י"ח 50) – ושאיפה זאת מוצאת חיזוק ברור במזמורי תהִלים רבים; (ראה למשל במזמור נ"ז י' שהובא לעיל, וכן: ס"ז ד' ו', ק' א' ד', ק"ה א', ק"ח ד'). ככל הנראה אין מדובר בתקווה כי העמים כולם יעבדו את האֵ-ל בירושלים בעתיד שאיננו נראה לעין; במזמור ס"ו 8 למשל מדובר בשירה פולחנית המתקיימת בקרב העמים בָּעת ההיא: "בָּרְכוּ עַמִּים אֱ-לֹהֵינוּ, וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִילָּתוֹ".

באופן מפורש, מדברים המשוררים על הפצת ידיעת האֵ-ל בקרב הגויים באמצעות פולחן השירה: "זַמְּרוּ לַה' יוֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהִלים ט' 12, וכן במזמור י"ח 50 שראינו זה עתה). מנגד, ניתן להבין כי העמים אכן השתתפו בפולחן האֵ-ל בציון: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, הָרִיעוּ לֵא-לֹהִים בְּקוֹל רִינָּה" (תהִלים מ"ז 2). אין מדובר רק בהשתתפות פָּסיבית של העמים, כקהל מאזינים לְהופעה, אלא בלקיחת חלק בפולחן המוזיקלי של האֵ-ל – וכך משתקף הדבר בתהִלים צ"ז 1: "ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ, יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים".

מכל האמור עד כאן מתגלות בבית המקדש שתי השקפות שונות אך משלימות: האחת, מלאכת הקרבנות מלכדת את כלל ישראל – ואף את בני כל העמים – סביב נקודה אחת, היא הר ציון; ואילו ההשקפה השניה היא כי הזמרים מירושלים מפיצים לכל רחבי תבל את ידיעת האֵ-ל השוכן בציון, תוך כדי ביצוע הפולחן המוסיקלי בקרב העמים. 

 

מהות שירת הפולחן – מציאות או דמיון?

המציאות המתוארת לעיל איננה מובנת היום. אנחנו תוהים כיצד יכולות המוזיקה והשירה לעודד את נוכחות האֵ-ל בָּארץ באופן שכולם עֵרים ועֵדים לכך. גם לא ברור לנו כיצד יכול הפולחן המוזיקלי לעורר הִתנבאוּת בקרב המשתתפים. עוד פחות מובן כוחה של השירה הפולחנית לעודד את עבודת האֵ-ל בקרב עמים אחרים, ללא שום צורך באמצעים נוספים ואפילו ללא הכנה מראש. דברים אלו סתומים עד כדי כך שאנו נוטים להתייחס אליהם כאל 'מעשי נִסים' מן העבר, או כהמחשה לתקוות משיחיות להרחבת עבודת האֵ-ל לכל  באֵי עולם, לעתיד לבוא.

ואולם – קיימת אפשרות נוספת, והיא: להתייחס ברצינות מלאה אל הנֶאמר בַּמקרא, ולהכיר בעוצמת הפולחן המוזיקלי של האֵ-ל. ואם אכן כך, הרי שיש צורך להבין את הייחוד שבפולחן הזה. מספר סימנים מחזקים את הגישה הזאת. הראשון שבהם הוא העדות בספר תהִלים על קיומו של סוג שירה מיוחד, הקשור לפולחן האֵ-ל, באשר המשורר מזמין את "כָּל מַלְכֵי אָרֶץ" לשיר "בְּדַרְכֵי ה'" (תהִלים קל"ח 5-4). עדות נוספת מתקבלת דווקא מן העולם היווני העתיק, שם התקיימה תופעה דומה מאוד לזו המתוארת במקרא. ביוון העתיקה יודעים לספר על התפשטות בלתי ניתנת לשליטה של פולחן דיוניסוס בקרב העמים, וזאת רק באמצעות הפולחן המוזיקלי. הפולחן הזה מוכר הודות לתהלוכות של מקהֵלות, מלוות בנגנים, השרות יחד ומעוררות סביבן שמחה גדולה. והנה, בדיוק כפי שמכירים זאת במקרא, היה ידוע גם הפולחן המוזיקלי של דיוניסוס כמעודד התנבאות ספונטָנית בקרב המשתתפים. ובדיוק כפי שמוכר לנו כאן, גילוי האל דיוניסוס באמצעות הפולחן המוזיקלי הוביל את העמים להשתחרר כליל מכל האלים האחרים.

הפולחן המוזיקלי

 כוחו של הפולחן המוזיקלי של דיוניסוס היה כה עוצמתי והרסני כלפי הדת הממוסדת, עד שפולחנו נאסר ברומא בשנת 133 לפנה"ס. שם נשמעה גם טענה מעניינת ביותר המאשימה את היהודים כי הם אלה שמפיצים את הפולחן המוזיקלי של דיוניסוס. כלומר, קיימת עדות ברורה בעולם העתיק על כך שפולחן מוזיקלי מסוגל לגרום לתופעות דומות מאוד לאלו המתוארות במקרא. ככל הנראה, ההקבלה הזאת איננה מקרית, כפי שאין זה מקרה שהאל דיוניסוס התקבל בהתלהבות רבה בישראל בתקופה ההלניסטית, כאשר פולחן האלים האחרים נדחה בדרך כלל.

על כל פנים, עצם ההקבלה בין המידע על הפולחן המוזיקלי של האֵ-ל השוכן בציון לבין העדויות ההיסטוריות על הפולחן המוזיקלי של דיוניסוס, מזמינה אותנו להתייחס ברצינות רבה אל הנֶאמר במקרא על התופעה הזאת, ואל השפעתה והפצתה בקרב הגויים. לכן קיימת חשיבות רבה ביותר להבנה ולגילוי של דרכי הביצוע המוזיקלי הזה. קצר המצע של המאמר הזה מלפרוש כאן ניתוח מלא של התופעה, כפי שניתן להבין אותה היום, ולכן נשרטט רק קווים כלליים למהותה ולמרכיביה העיקריים.

 

 

 

ציור וצילום /אמנון גרוף